אאא

המזל של האדם נקבע ללא קשר למעשיו: "אמר רבי אלעזר הכל תלוי במזל, ואפילו ספר תורה שבהיכל", וכן מביא הזוהר הקדוש "בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא".

'שינוי מעשים' - שינוי המזל: אעפ"י שהאדם תלוי בכוכב ובמזל, והכל נקבע לפני שנולד, לא נתן הקב"ה לכוכבים ולמזלות רשות להרע או להיטיב, אלא כל אדם לפי מעשיו וצדקתו ורשעתו, לכל אדם – בכל שעה - יכול להשתנות המזל לפי מעשיו באותה השעה – וכך יוכל להתעשר, אף אם לא נולד ממזל של רווחה כספית ועושר.

שינוי מעשים דורש מסירות נפש: אדם שממשיך לעשות את מה שעשה עד היום, יקבל את התוצאה שקיבל עד היום, מי שרוצה תוצאה שונה, חייב לעשות שינוי, ושינוי דורש מסירות נפש.

מהי מסירות נפש? שינוי הטבעים וההרגלים. כשהאדם עושה משהו שונה ממה שהורגל, הוא נדרש להשקיע מאמץ והקרבה. הוא נדרש להשתמש בכוחות הנפש והגוף שמצויים בו, אך חבויים, ואף יתכן שהוא לא יודע שיש לו אותם, וזה דורש – מסירות נפש.

הכנעת הרצון: בדרך כלל מסירות נפש דורשת הכנעת רצונו לרצון ה' יתברך - וזה קשה, ואפילו קשה מאוד! כגודל הקושי – כך גודל התגמול שהקב"ה משלם לאדם. ידועה האימרה: 'הקב"ה משלם במזומנים'.

הארת הרצון: הקב"ה רוצה את הרצון של האדם, ואת ההשקעה והמאמץ בעקבות הרצון, דרך העשייה - היא שחשובה, התוצאה כמעט שאינה חשובה "רחמנא ליבא בעי".

כל אחד יודע מה המשמעות עבורו 'לזבוח את הרצון', זביחת הרצון היא "עולה אשה ריח ניחוח לה'", וידוע ש"אחד המרבה ואחד הממעיט העיקר שיכוין ליבו לאביו שבשמים", הקרבן הזה הוא - ריח ניחוח, ולכן נאמר: "לרצונכם תזבחוהו", זביחת הרצונות האישים של האדם מתקבלת ברצון לפני הקב"ה, ועושה לו הרבה נחת רוח ושעשועים בעולמות העליונים.

חודש אדר מסוגל ל'הארת הרצון': נאמר במגילה: "קיימו וקיבלו עליהם", עם ישראל חידשו מרצונם את הקשר לתורה ומצוות, ולכן, חודש אדר וחג הפורים בפרט מסוגלים להתעוררות והתחדשות הרצון, וכשאדם מתעורר מלמטה, הקב"ה שולח לו סיעתא דשמיא מיוחדת מלמעלה.

הקושי בנתינה - יסוד העפר: יסוד העפר מכיל שני ניגודים. מצד אחד: הוא המקור למידות הכבדות והעצלות והעצבות, חוסר הרצון וה'חשק' לעשיה מבורכת, הוא מושך את האדם כלפי מטה, ונתינה מחייבת - רצון!

כנגד, בתוך העפר שוכנים כל אוצרות תבל: זהב, יהלומים וכל המתכות היקרות, ואוצרות אלו, יכולים לרומם את האדם למעלה, ולכן, המסקנה המתבקשת:

העפר - הוא המקור הרוחני לכסף: 'זה כנגד זה עשה לאלוקים', האדם "יסודו מעפר וסופו לעפר", אבל, יש לאדם אפשרות לבחור כל עוד הוא חי, מה לעשות עם נטיתו ליסוד העפר, באיזה עפר הוא בוחר? הבחירה ביד האדם.

"ובחרת בחיים": אי אפשר לבטל את 'יסוד העפר' שמצוי בנו, אבל, ניתן להעלות ולהרים אותו אל הקדושה. וזוהי - הנתינה מרצון, ומדגיש הבעל שם טוב הקדוש בצוואתו: "וכן כל דבר שעושה – יעשה בזריזות, כי בכל דבר יכול לעבוד את ה'" (צוואת הריב"ש) שהזריזות הוא הפך - יסוד העפר.

הנתינה במסירות נפש, שוברת את כל המחסומים של 'דרך הטבע' שיש לאדם בדרך לקבלת השפע, כדברי ר' חיים וואלוז'ין: "וגם יגזור אומר ויקום לו, לפעול ענינים וניסים נפלאים, היפוך סידור כוחות הטבעים" (נפש חיים שער ג, פרק יב) אצל ה' יתברך, כלל לא משנה טבע או מעל הטבע.

הנתינה מחיה שתי נפשות: המשפיע מממונו לעני - מחיה את נפשו ממש! שהרי עני חשוב כמת, "הקיצו ורננו שוכני עפר", מידה כנגד מידה אינה בטלה.

הקב"ה מחיה את הנותן, בגדר: "מקימי מעפר דל" דבר שהאדם רוצה וחולם להשיג, הוא אצלו בגדר: 'דל', כי בו הוא חסר, ואם האדם יסכים לחסר - להנמיך מעצמו או את מממונו, כמו שהעפר נמצא נמוך, משם - הוא יתרומם! מידה כנגד מידה לא בטלה, האדם מחיה את השני, הקב"ה מחיה אותו, ע"י השלמת חסרונותיו.

מקים מעפר דל – להושיבי עם נדיבים: הרמנו את ה'דל', בממון חכמה או כל נתינה אחרת, "מושיבי עם נדיבי עמו", אנו זוכים לקבל עוד ועוד, כי שברנו את ה'כלי' הקיים, וה'כלי' החדש שנוצר יכול להכיל שפע רב יותר.

הצדקה – בכמה מישורים: נתינת הצדקה יכולה להתבטא: בכסף, חכמה ומצוות של בין אדם לחברו.

"בנפשו יביא לחמו": הפסוק מסביר את הקושי בנתינת הצדקה, האדם טורח ועובד קשה על כספו, המאמץ מתואר: "בנפשו יביא לחמו" (דברים כד), ולכן, כשהאדם נותן מכספו – הוא 'מוסר נפש', ממש! לכן, הויתור על ממונו - מעלה אותו לדרגות נפלאות של עשיה וקדושה.

מסירות נפש בלימוד החכמה: יש עני בכסף ויש עני בדעת, שנאמר "אין עניות אלא בדעת". הנתינה מרימה מעפר, את העני שלומד חוכמה ומתחיל להחכים, ואת הנותן חוכמה ודעת.

לאדם יש שפע אלוקי אור השכל שהוא בגדר 'אור מקיף', ושפע שכלי שמצוי בפנימיותו שהוא בגדר 'אור פנימי', ע"י שהאדם נותן מה'אור הפנימי' המצוי בו, הוא אינו מחסר מעצמו, אלא, האור שהיה בגדר 'אור מקיף' הופך לאור פנימי, והאדם זוכה לגלות ולהשיג מוחין חדשים, ששייכים לשורש נפשו רוחו ונשמתו, זוכה ולחדש חידושים נוספים בתורה.

צדקה בבין אדם לחברו: 'צדקה' - מלשון 'מצדיק'. מי שמתעלה על עצמו, ומצדיק בפיו את הבריות, נחשב - כנותן צדקה, הוא – מתנהג בניגוד לטבע, ונקרא מוסר נפש ממש! וע"י זה זוכה לישועות - מעל הטבע.

פתיחת 'צינורות השפע': הקב"ה אוהב את נותן הצדקה, "כי צדיק ה' וצדקות אהב" והמוסר נפש - נעשה 'כלי' לקבל אורות גדולים, שהם שפע מ'נועם עליון', הקב"ה שמח ורוצה להשפיע לאדם שפע רב ע"י פתיחת 'צינורות השפע'. 

ה'חיסור' – הוא יצירת 'כלי' גדול לשפע: החיסור הוא 'שבירה' של כלי הקודם שהיה לאדם, ויצירת 'כלי' חדש - שיכיל בתוכו שפע גדול יותר, ולכן: דווקא החיסור והצמצום הוא הגורם לקבל שפע גדול עצום ורב.

ההבטחה אלוקית: תעשה מעל הטבע – תקבל מעל הטבע: אמרנו ש'מידה כנגד מידה' אינה בטלה, אדם שמוסר נפש 'מעל הטבע', הוא זוכה לעלות 'מעל המזל' שנגזר עליו טרם ירידתו לעולם העשייה, והוא בדרך לישועה שאליה הוא רוצה וכוסף. (עמוד נא)

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

התענוג של בורא עולם להשפיע על האדם עוד ועוד: "כי כל מה שמשפיעים לו יותר, מתענג ה' יתברך יותר, ומשפיע לו יותר ויותר" (ליקוה"ל ריבית), לקב"ה יש תענוג עילאי להשפיע על האדם יותר ויותר, אבל, בשביל זה צריך שהאדם ימסור נפש, ויקבל כפי רצונו מעבר לכל גבול, מידה והגיון, וזאת להוכיח לאדם "כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת – אין עוד".

אומר ה'אוהב ישראל' בשם הבעל שם טוב הקדוש, שהימים האלה 'נזכרים ונעשים' ממש 'בכל דור ודור', גם בדורנו זה, שהזכרת הניסים והנפלאות הגדולים והנוראים שנעשו אז, מעוררים ההארה הגדולה, לעשות נס כזה - גם היום, בכל דור ודור לפי הצורך (עפ"י אוהב ישראל פר' זכור ופורים).

ולכן, אומר ר' ברוך מטאלטשין בשם הבעל שם טוב הקדוש: "הקורא את המגילה למפרע, פרוש, שסובר כי אז היה הנס, ולא עתה, לא יצא" (דגל מחנה אפרים דרוש לפורים) שצריך להאמין שזמן זה מסוגל לעשות לנו הניסים והנפלאות כפי שאנו מבקשים.

יהי רצון שנזכה בחודש אדר להארת הרצון, ונוכל 'למסור נפש' 'מעל הטבע', והקב"ה יעשה לנו לניסים ונפלאות כמו שנעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, אמן!